מעגל מאגי
במיתולוגיה של הויקה ובדתות פאגאניות נוספות, מעגל מאגי הוא מעגל המפריד בין שני עולמות, עולם הרוחניות ועולם בני האדם.
חלק מהמאמינים בדתות פאגאניות נוהגים לסמן מעגל מאגי כדי לתחום מרחב שהם מאמינים שהוא קדוש ומכיל אנרגיה מקודשת, או שבמרחב זה יוכלו לחוש מוגנים יותר. המעגל מסומן פיזית באמצעות ציור בגיר או במלח למשל, או שהוא מסומן באופן דמיוני.
ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ר' מנחם ציוני כתב בספרו ציוני, פרשת ויחי:
”ומטעם זה כתבו המקובלים שכל אדם יזהר בעת מיתתו שלא ישאר שום דבר מאבריו חוץ למטה כי כל הנשאר בחוץ עליו נאמר לא יאסף ולא יקבר לחית השמים נתתיו לאכלה. לפי שסביב המטה כל מיני משחית רוחין לילין ושדים וצריך אותו אבר הנשאר חוץ למטה לסבול יסורין רבים עד כי יוכל להכנס בפנים. והוא נקרא פליטת הגלגל[1]. ומטעם זה יעשו המשביעים שדים עיגולים סביבם כי אינם רשאים השדים ליכנס מרשות הרבים לרשות היחיד.”
- ר' שמעון לביא מביא בספרו כתם פז,
”והוה עביד עגולה כדי לקבץ ולאסוף שם הרוחות והשדים בתוך העגול, ועוד היום עושים בעלי ההשבעות אלו העיגולים ומכניסים שם קטן א', ומראה הזכוכית בידו ומשביעים בהשבעותיהם ומקטירים קטורת והנער רואה ומגיד שרואה בדמות בני אדם רוכבים על סוסים, ושואל לגדול שבהם בעל השעה עפ"י המכשף המשביע ומגידין לו עתידות אשר לא באו ועיני ראו ולא זר”
- ר' אברהם אזולאי, בפירושו על ספר הזוהר אור החמה, כתב בשם ר' חיים ויטאל.
”מזה תבין ענין העגולה שעושין המכשפים כדי שיכנסו שם הרוחין ולא במקום אחר כדי שלא יזיקו את המכשפים”
יולדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוגמאות למנהגים יהודיים שמשתמשים במעגל קסמים נמצאות בטקסי שמירה ליולדות בדרום-מרכז גרמניה והאזורים הסובבים אותה.
- ר' אליהו בחור מביא בספרו ספר התשבי שנדפס באיזנא ה'ש"א (1541), ערך לילית
”מנהג פשוט בינינו האשכנזים שעושין עגול סביב כותלי החדר ששוכבת בה היולדת עם נתר או גחלים וכתבין בכל כותל: "אדם חוה, חוץ ללית". ובפתח החדר מבפנים כותבין שמות שלשה מלאכים אלו: "סנוי וסנסנוי וסמנגלוף"[2], כמו שמסרה להם ללית בעצמה, בשעה שרצו המלאכים האלו לטבוע אותה בים. כל זה מבואר היטב בספר בן סירה, יעיין שם מי שמאמין בו.”
- ר' נפתלי הירץ טריוויש (אנ') מפרנקפורט כתב בספרו שנדפס בהידרנום (אנ') הקרובה לפרנקפורט "סמנים על חידושי הבחיי" (נפתולי אלהים נפתלתי, הידרנום, שנת ה'ש"ו, 1546).
”מכאן נזהרים ומנהג בישראל לעגל החיות בעת לידותן, שוכבין על המטה שלא ישלוט בהן רוחין לילין. ועל כן כותבין: "לילית חוץ" בהזכרות ג' שמות מלאכים, "אדם וחוה, חוץ לילית". כי ראיתי במדרש כי לילית ואילו מלאכים היו באים לנשים בעת לידותן והרגו בילדים עד כי תפסם אדם הראשון והשביעם שלא יעשו עוד. על כן כותבין אלו שמות לזכר הדברים, גם העיגול[3].”
- ר' חיים בן בצלאל, אחי המהר"ל (שהיה מתגורר בפרנקפורט, ובפרידברג (אנ') הקרובה לפרנקפורט), כתב בספרו ספר החיים, קראקא ה'שנ"ג.
”וכן[4] המנהג לעגל את החיות בעת לידתם אחר שהם שוכבים על המטה כדי שלא ישלוט בהם רוחין ולילין, ועל כן כותבים: "לילית חוץ" בהזכרת שלשה שמות של המלאכים[5].”
- ר' אליהו לואנץ, (ר' אליהו בעל שם) (1564-1636) שנולד בפרנקפורט כתב בספרו תולדות אדם, זולקבה ה'ת"ף.
”במוצאי שבת קודם הבדלה יתעטף הבעל בטלית שלו ויעמוד סמוך למטתה של היולדת ויעשה עיגול סביבו בסכין חדש שיש לו קתא שחור, והילד עם עריסה ג"כ יהיו עמו, והעיגול שיעשה יהי' ג"כ סביב הילד, ויקח ביד ימנית הציצית של הטלית ויאמר בכוונה כשם שאנכי כופף אלו הציצית הרומז לחרי"ג מצות כך יהיו כפופים תחת יד הילד הזה כל רוחות רעות ושידין ולילין ומזיקין ונגעים ופגעים רעים והן בני אדם זכרים ונקיבות מכשפים וגם מכשפות ואנשים שיש להם כח להטיל ארס ועין הרע יהיה מי שיהי' הן יהודים או ערלים זכרים או נקיבות כולם יהיו נכנעים תחת כוכבו ומזלו של זה הילד[6].”
”תיכף אחר הלידה עושין עיגול עם נתר, בחדר שהיולדות בתוכה וכותבין עליו: "חוץ לילית". ותחתיו: "אדם וחוה". וכן כותבין סביב סביב העיגול ההוא, כמנהג בכל מקום. ויש שכותבין גם על פתח אותו חדר כזה: "אדם וחוה חוץ לילית סנוי וסנסנוי וסמנגלוף". ומנהג הגון הוא[7].”
”ראשית אודיעך שכל אשה יולדת צריכה להיות בביתה עד סוף דער קראייז אוי"ז איז (שהעיגול נגמר), דהיינו שבכל לילה מיום הלידה אשה העומדת אצלה בביתה לשמשה לוקח חרב שלופה ומסבב בו את היולדת איזה סיבובי' ואומר איזו לחשים כידוע לנשים, וכן עושה כל לילה ארבע שבועות מיום הלידה[8].”
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הובא בשמו על ידי ר' מרדכי יפה, בפירושו לבושי אור יקרות, על ספר ריקנטי, מאת ר' מנחם רקנאטי, פרשת ויחי, דף לח ע"ב. וכתב עליו אבריאל בר לבב באסופות, ח, (ירושלים תשנ"ה) עמ' רכב, הערה 145: "טרם מצאתי שורשיו של ביטוי זה".
- ^ שלשה שמות אלו מוזכרים גם באלפא ביתא דבן סירא ואצל רש"י בסידור רש"י סימן תכט. וראה עוד ספר רזיאל, דפוס ראשון, אמשטרדם תס"א, דף מג ע"א-ע"ב.
- ^ הובא בשמו על ידי רבי זכריה סימנר בספרו ספר זכירה, בני ברק תשס"ט, עמ' שעא.
- ^ השווה מהדורה קמא של ספר החיים, בתוך: ירושתנו, ספר עשירי, בני ברק תשע"ט, עמ' לט: "ומטעם זה יעשו בעלי השבעות המשביעין לשדים עיגול סביב להם וכן מעגלין את החיות בעת לידתם, כי אין יכולת שום מזיק לכנוס לרשות היחיד".
- ^ ירושלים תשנ"ג, עמ' עט-פ.
- ^ אות קסב, דף לא ע"ב.
- ^ ח"ב עמ' קנו סי' רפח.
- ^ ח"ב עמ' קנח סי' רפח.
